הספר מראה לילדים איך הם יכולים לנהל את הכעסים שלהם ולהרגיש טוב עם עצמם, בלי להישאר כעוסים זמן רב ובלי לפגוע באחרים ולאבד את החברים שלהם.
בספר מתרחשים שני סיפורים במקביל, אשר הופכים לקראת הסוף לסיפור משותף.
פילון חמוד אך מרבה להתפרץ ולכעוס על חבריו החיות שביער. זהו הסיפור החיצוני, שמבטא את המציאות של בילי (מופיע על רקע לבן).
זהו הסיפור הפנימי, שמתרחש בתוך בילי, ומשפיע על ההתנהגות שלו ועל מה שקורה לו (מופיע על רקע אפור בהיר).
ניתן לקרוא את הסיפור ברצף, כפי שאתם רגילים ומכירים, מעמוד לעמוד.
אך ישנה אפשרות חשובה נוספת – לקרוא כל סיפור בנפרד, כולל השלב שבו הם מתחברים.
זה יאפשר לילדים להבין לעומק שלכל אחד מאתנו יש סיפור פנימי, שבעזרתו ניתן להשפיע לטובה על הסיפור החיצוני, על המציאות שאנחנו רוצים בה.
נשכבים על רצפת הסופר, צועקים ורוקעים ברגליים כי לא הסכמנו לקנות להם ממתק או הופכים את החדר כי הם לא הצליחו לבנות את מגדל הקוביות.
בוכים בקולי קולות כי הם רוצים שאימא תבוא אליהם מיד או לא משתפים פעולה כשהם נמצאים בסביבה חדשה ולא מוכרת שלא נוח להם להיות בה.
משתוללים וצורחים כי הם לא הצליחו להרכיב את הפאזל כמו האח הגדול שלהם או בוכים, צועקים ומסרבים לשבת בנחת כשהם עייפים או רעבים.
זועמים, בוכים ומסתגרים כשהם מופרדים ממי שהם מחוברים אליו (כמו הורים ובני משפחה) או מאבדים שליטה על ההתנהגות שלהם "בלי סיבה".
התקפי זעם ותוקפנות שכיחים אצל ילדים צעירים כי קליפת המוח הקדם מצחית שלהם עדיין לא הבשילה מספיק. התקפים אלה הם סוג של התפרצות רגשית ומהווים דרך טבעית ונורמלית לבטא את רגשותיהם החזקים ולשחרר את התסכול, הפחד, הכאב והכעס שלהם.
הם עדיין לא מצליחים לנהל את הרגשות שלהם, להפעיל שיקול דעת או להבין את ההשלכות של מעשיהם, כמו ילדים בוגרים יותר. בשלב הזה הם חווים כל רגש בנפרד מרגשות אחרים והביטוי של הרגשות שעולים בהם הוא במלוא העוצמה (גם כשהם חווים שמחה וגם כשהם חווים זעם).
כלומר, עדיין חסרה להם היכולת להרגיש רגשות מעורבים כמו זעם, אמפתיה ואכפתיות בו זמנית. לכן, קשה להם לעצור לפני שהם תוקפים ופוגעים באחרים או בעצמם.
להיות באמפתיה ובהקשבה ולדבר אליהם בכבוד וברוגע
להיות איתם ולא נגדם! לתת להם מרחב בטוח וזמן ולהיות לצידם כשקשה להם. לא לצעוק עליהם ולא לאיים, להרחיק, להשפיל או להעניש.
להישאר רגועים ולשלוט בעצמכם ובתגובות שלכם
לא לנסות להרגיע אותם באופן מידי כי זה רק יחריף את תחושת התסכול והכעס ואת ההתנהגות הקיצונית שלהם.
לתמוך בהם ולזכור שהם כרגע במרכז העניינים (ולא אתם)
הילדים לא מסוגלים לשלוט ברגשותיהם במצב כזה אבל אתם כן יכולים.
להוות דוגמא אישית טובה לילדים של שליטה עצמית ולקיחת אחריות
להראות להם בפועל (לא בהטפה) דרכים אחרות להתמודד עם כעס ותסכול, בלי צעקות, תוקפנות או תגובות פוגעניות.
איור: נעם מרזוק
מאמנת אישית בנושאי הורות, זוגיות, משפחה והתפתחות אישית.
מזה 15 שנה עוזרת להורים לרכוש ידע וכלים מעשיים לפיתוח ביטחון עצמי, כישורי חיים ותחושה טובה אצלם ואצל ילדיהם.
נעמה היא אמא לארבעה ילדים וסבתא לארבעה נכדים.
מאמינה שהיכרות עם הכוחות שמניעים אותנו מבפנים וחופש לבטא את עצמנו, כפי שאנחנו, יאפשרו לנו למלא את תפקיד ההורות בהנאה ובהצלחה ויאפשרו לילדינו התפתחות תקינה, בריאות, תפקוד יומיומי מיטבי, שמחה, רוגע והגשמה.